עושק אבי, ניצול שואה בן 90 נלקח למעצר, לילות עם רישום פלילי. איזו מדינה זו?
מהפקרת האזרח בבית — ועד 7 באוקטובר
אירועי ה-7 באוקטובר לא קרו בחלל ריק. הם היו נקודת הקיצון המדממת של ריקבון מערכתי עמוק, זלזול באזרח, עיוורון מרצון, ושיטת "חבר מביא חבר" שבה הדרגים המנהליים והשיפוטיים מחפים זה על זה במקום להגן על הציבור.
מודל להפקרות: המקרה הפרטי כמשל לאומי
הסיפור של משפחתי – משפחת ניצולי שואה, עם אח נכה 100% ואב קשיש בן 90 – הוא מיקרוקוסמוס של הקריסה הלאומית:
מדינה שמפקירה ניצולי שואה וחסרי ישע – מאבדת את זכות קיומה המוסרית
אבי המנוח, חנוך קביאטקובסקי ז"ל, ניצול שואה ששרד את התופת באירופה,
עלה לארץ, עבד בפרך וביקש לחיות את שנותיו האחרונות בכבוד לצד בנו הנכה.
במקום מוגן, הוא נתקל במסכת התעללות, רדיפה והפקרות מצד שכנים, משטרה,
מערכת הרווחה ושופטים – עד שליבו נדם.
אין מצב שאני, בנו, או אתם, הציבור נעבור לסדר היום.
עושק אבי, ניצול שואה בן 90 — הופקר, ומת מהתעללות מתמשכת
לאחר תאונה קשה שבה כמעט איבד את חייו, חזר אבי לביתו. אבי, ניצול שואה כבן 90, טיפל בבנו — אחי — אדם עם 100% נכות.
זה היה בית המשפחה מאז 1959. השטח בכניסה לבית היה קניין פרטי הרשום בטאבו במשך עשרות שנים.
משפחות לפ, מוטולה, זויץ והוס פלשו לשטח הפרטי. במקום הוקם מתקן אשפה ציבורי, והכניסה הפרטית לבית הפכה בפועל למעבר ציבורי.
אבי הקשיש היה אמור לחזור מבית החולים למקום מוגן ושקט. במקום זאת, חייו הפכו לגיהנום.
תיק 100/12 — ביקשנו להגן על הקניין
פנינו למפקח על רישום המקרקעין, יובל וסרקרוג, כדי להפסיק את השימוש בשטח הפרטי ולהגן על קניין המשפחה.
בתיק 100/12 נתן המפקח יובל וסרקרוג פסק דין שלעמדתי הוא בלתי חוקי: ההחלטה אפשרה לשכנים להשתמש בשטח הרשום בטאבו כקניינה הפרטי של המשפחה.
אם אין בחוק הוראה המסמיכה זאת — שיציגו את מקור הסמכות ואת סעיף החוק שעליו מבוססת ההחלטה.
אבי ביקש מהמדינה להגן עליו — ובסוף הוא זה שנעצר
לאחר הפלישה לשטח הפרטי, הקמת מתקן האשפה והשימוש בכניסה הפרטית, אבי חנוך קביאטקובסקי ז״ל, ניצול שואה בן 90, פנה שוב ושוב למשטרה ולעיריית קריית ביאליק.
הוא לא ביקש טובה. הוא ביקש שיגנו על ביתו, על רכושו ועל זכותו לחיות בשקט.
במקום שהפניות והתלונות יסתיימו בהגנה על אבי, התמונה התהפכה: אבי עצמו נעצר, הוחזק בתחנת זבולון ובהמשך הועמד לדין. המתלונן הפך לחשוד ולעצור.
גם העירייה לא השיבה את המצב לקדמותו. מתקן האשפה והשימוש בשטח הפרטי נמשכו למרות התנגדות בעל הנכס. קניין פרטי הרשום בטאבו המשיך לשמש בפועל אחרים.
אבי לפ, אחיו של אחד השכנים המעורבים בפרשה, כיהן בעבר בתפקיד בעיריית קריית ביאליק. אילן סרדל כיהן כמפקד תחנת זבולון. בהמשך תועד גם קשר עסקי בין לפ לסרדל.
ואם לא — מדוע תלונותיו של ניצול שואה בן 90 לא הביאו להגנה עליו, בעוד שהוא עצמו נעצר והועמד לדין?
זו שאלה עובדתית שמחייבת חקירה.
חוות דעת פסיכיאטרית: אינו כשיר לעמוד לדין — ובכל זאת ההליכים נמשכו עד הרשעה
אבי, חנוך קביאטקובסקי ז״ל, ניצול שואה בן 90, מצא את עצמו מתמודד עם חמישה הליכים פליליים:
בתיק 26893-11-09 הוגש בפני השופט ערן נווה מסמך פסיכיאטרי המתאר PTSD ודמנציה וקובע כי אבי אינו כשיר לעמוד לדין.
בית המשפט ידע. ההליכים לא נעצרו.
בתיק 1187-05-10 השופטת טל תדמור־זמיר הרשיעה את אבי בעבירה פלילית, למרות חוסר הכשירות המתועד במסמכים.
PTSD ודמנציה.
חוות דעת פסיכיאטרית: אינו כשיר לעמוד לדין.
ובכל זאת — ההליך הפלילי נמשך עד הרשעה.
מי בדק את חוקיות ההמשך וההרשעה — ומי נושא באחריות למה שנעשה לאבי?
בן 90, ניצול שואה — מספר לילות במעצר
בעקבות אירוע שבו נטען כי תקף את רות לפ, אבי, חנוך קביאטקובסקי ז״ל, נלקח למעצר והוחזק מספר לילות בתחנת משטרת זבולון.
זה אותו אדם שבמשך שנים פנה לרשויות בגלל הפלישה לשטח משפחתו, מתקן האשפה, השימוש בכניסה הפרטית וההתנכלויות בביתו.
מטפל בבנו עם 100% נכות.
מתלונן במשך שנים על הנעשה בביתו.
ומסיים מספר לילות בתא מעצר.
באותה תקופה מפקד תחנת זבולון היה אילן סרדל. אבי לפ — אחיו של השכן צביקה לפ — שימש כבודק פוליגרף וקיים קשרים קרובים עם קצינים בתחנת זבולון. בהמשך מתועד גם קשר עסקי בין אבי לפ לבין אילן סרדל.
האם הקשרים האישיים והמקצועיים של אבי לפ עם אנשי תחנת זבולון השפיעו בדרך כלשהי על הטיפול בתלונות המשפחה, על היחס לאבי ועל מעצרו?
אנחנו לא מבקשים לנחש. אנחנו דורשים לחקור.
כך הסתיימו שנותיו האחרונות של חנוך קביאטקובסקי ז״ל: ניצול שואה בן 90, שבמקום לחיות את שנותיו האחרונות בשקט, נאלץ להיאבק על ביתו ורכושו מול שכנים, עירייה, משטרה ובתי משפט.
אבי איננו עוד כדי לדרוש תשובות. אני כן.
אני דורש חקירה מלאה של מה שנעשה לאבי ושל נסיבות מותו — מי פעל, מי ידע, אילו קשרים התקיימו בין המעורבים, האם הייתה להם השפעה, והאם נעברו עבירות.
אבא מת. אחי, עם 100% נכות, נשאר — ובית המשפט בחר באפוטרופוס חיצוני
אנחנו משפחה של ניצולי שואה. במשך שנים אבי טיפל באחי, אדם עם 100% נכות. גם כאשר שהיתי בחו״ל הייתי מעורב בטיפול בו: קיימתי קשר יומיומי עם אחי ועם שכנים ומטפלים, עקבתי אחר מצבו וטיפלתי בענייניו מרחוק. המעורבות הזאת מתועדת.
לאחר מות אבי חזרתי לישראל כדי לקחת על עצמי את הטיפול הישיר באחי. הייתי שאר הבשר היחיד שלו, הכרתי את מצבו ואת צרכיו, וביקשתי לקבל על עצמי את האחריות עליו.
למרות זאת, בית המשפט למשפחה, בראשות השופטת אסתר זיטניצקי־רקובר, הותיר את הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס לענייניו האישיים של אחי ולרכושו.
ובכל זאת הועדף גוף ציבורי חיצוני, המקבל תשלום מכספו של האדם שעליו הוא מונה להגן. מדוע?
ואז הגיע המבחן: מי שמר על הרכוש?
בתיק 100/12, שבו עמד על הפרק הקניין הפרטי של המשפחה, הקרן הייתה מעורבת באמצעות עו״ד חביבה פוגל־גרמן. לאחר שניתנה החלטה שאפשרה לאחרים להמשיך להשתמש בשטח הפרטי, הקרן לא הגישה ערעור.
אני — האח שלא קיבל את האפוטרופסות — נאלצתי להמשיך בעצמי, ומכספי, את המאבק להגנת זכויות המשפחה ורכושו של אחי.
בשביל זה בדיוק קיימת אפוטרופסות.
כאשר רכושו היה זקוק להגנה — מי הגן עליו?
מדוע הועדף גוף ציבורי חיצוני בתשלום על פני שאר הבשר היחיד, שהיה בקשר יומיומי ומתועד עם אחיו והיה מוכן לקחת עליו את האחריות? יש לבדוק גם אילו קשרים מקצועיים, מוסדיים או אחרים התקיימו, אם התקיימו, בין הקרן ואנשיה לבין הגורמים שהיו מעורבים בהחלטות בעניינו של אחי.
הקרן קיבלה את הסמכות וקיבלה תשלום.
אני דורש לבדוק מה עשתה בפועל כדי להגן על אחי ועל רכושו —
ומה קיבל אחי בתמורה לכספים שנגבו מרכושו.
הוריי בנו לאחי ביטחון כלכלי — היום הם מתהפכים בקברם
הוריי, ניצולי שואה, עבדו ורכשו את החנות כדי להבטיח את עתיד ילדיהם — ובעיקר את עתידו של אחי, אדם עם 100% נכות, שלא יוכל לדאוג לעצמו לאחר מותם.
במשך יותר מ־40 שנה נשמר הנכס בידי המשפחה והניב הכנסה.
אחי אינו מסוגל להגן על רכושו.
הקרן לטיפול בחסויים מונתה בדיוק כדי לעשות זאת.
ואז החנות נמכרה
בתיק 80384-01-19, חוב פיקטיבי הפך להליך כינוס ולמכירת החנות.
התנגדתי למכירה. הצעתי אפילו לוותר על חלקי בנכס כדי שהחנות תישאר בידי המשפחה ותמשיך להגן כלכלית על אחי.
החלופה הייתה קיימת. החנות נמכרה בכל זאת.
הליך המכירה עצמו מחייב חקירה
מכירת הנכס נעשתה תוך הפרת הוראות וכללי כינוס נכסים. יש לבדוק את הליך הכינוס, ההודעות והזימון לבעלי הזכויות, המכרז, התמורה, שכר בעלי התפקידים, ניגודי העניינים והחלופות שהוצעו למכירה.
החנות נמכרה.
הפסד של מאות אלפי שקלים.
עשרות אלפי שקלים לעורכי דין ולבעלי תפקידים.
אחי איבד נכס שנועד להבטיח את עתידו. עורכי דין ובעלי תפקידים קיבלו שכר. יש לבדוק מי קיבל את ההחלטות, האם הליך הכינוס והמכירה עמד בדין, מדוע נדחו החלופות שהיו מונעות את המכירה, ולאן הגיע כל שקל מתמורת הנכס.
הוריי השאירו לאחי נכס כדי להגן עליו לאחר מותם.
המערכת שמונתה להגן עליו מכרה אותו.
את ההחלטה הזאת ואת הדרך שהובילה אליה אני דורש לחקור.
אם אתם או בני משפחתכם נפגעתם מהקרן לטיפול בחסויים או מאפוטרופוס חיצוני — פנו אלינו.
חזרתי כדי לטפל במשפחה — יותר מ־15 שנה מחיי הפכו למאבק
לא חזרתי לישראל כדי לנהל עשרות תיקים. חזרתי כדי לטפל באבי, ניצול שואה קשיש, ובאחי — אדם עם 100% נכות.
כאשר ניסיתי להגן על הבית, על הקניין ועל זכויות משפחתי, מצאתי את עצמי עובר מהליך להליך ומערכאה לערכאה — כמעט 70 הליכים במשך יותר מ־15 שנה.
המחיר לא היה רק משפטי
חסכונות אישיים.
כספי עיזבון.
הלוואות בנקאיות.
עשרות הליכים והוצאות משפטיות.
פגיעה כלכלית של מיליוני שקלים.
אחי נשאר תחת אפוטרופסות חיצונית.
החנות שהוריי השאירו למשפחה נמכרה.
הבית שבו התגוררה המשפחה במשך כ־60 שנה עומד היום נטוש ואינו ראוי למגורים.
ואני עדיין נלחם.
וכמה כל זה עלה לציבור?
כמעט 70 הליכים אינם מעסיקים רק אותי. במשך יותר מ־15 שנה עסקו בפרשה שופטים, רשמים, פרקליטים, משטרה, עובדי מדינה, מזכירויות ובעלי תפקידים.
מי ייתן את הדין על כך?
אפשר להפעיל את כוח השררה שלא כחוק. ואם נעשה ניסיון לקשור קשר לשיבוש הליכים — גם אותו צריך לחקור.
אבל אי אפשר להשתיק את האמת.
אי אפשר להתעלם מקודש הקודשים של דיני הקניין —
הרישום בטאבו.
אי אפשר להתעלם מהפרוטוקולים.
אי אפשר להתעלם מהחלטות המפרות את החוק.
איש אינו מעל לחוק.
אבי כבר אינו יכול לדרוש תשובות.
אחי אינו מסוגל להילחם בעצמו.
אני עדיין כאן — ואני דורש דין וחשבון.
סיפור של התעמרות, שלילת זכויות יסוד ופגיעה בחסרי מגן
זהו סיפורה של משפחה של ניצולי שואה: אב קשיש, בן עם 100% נכות שאינו מסוגל להגן על עצמו ועל רכושו, ואני — שחזרתי לישראל כדי לטפל במשפחתי ומצאתי את עצמי מתמודד עם מציאות שקשה היה להעלות על הדעת.
האתר מתעד בפרוטרוט יותר מ־15 שנות אירועים והליכים: פגיעה בקניין פרטי הרשום בטאבו, מעצרו והעמדתו לדין של אבי הקשיש, המשך הליכים נגדו למרות חוות דעת שלפיה אינו כשיר לעמוד לדין, אפוטרופסות על אחי ורכושו, מכירת החנות שהוריי בנו בעבודת כפיים במשך עשרות שנים, וכמעט 70 הליכים משפטיים שנולדו מתוך המאבק על זכויות המשפחה.
האם בעלי שררה ועובדי ציבור, שהיו אמורים להגן על קשישים ועל חסרי ישע, ניצלו את כוחם ואת ההליכים שבידיהם כדי לפגוע בזכויותיהם וברכושם?
והאם רצף ההחלטות והפעולות המתועד כאן הוא אוסף מקרי של החלטות נפרדות — או שהתקיימו בין בעלי תפקידים קשרים, השפעה, תיאום או יד מכוונת?
מידת הסבירות שכמעט 70 הליכים, במשך יותר מ־15 שנה, עם רצף חוזר של פגיעה באותה משפחה ובאותו רכוש, התרחשו כולם באקראי וללא קשר ביניהם — נמוכה ביותר.
ככל שמצטברים האירועים, ההחלטות, בעלי התפקידים והקשרים המתועדים ביניהם, מתחזק הצורך לבדוק האם פעלו כאן השפעה, תיאום או יד מכוונת.
כאן לא מבקשים מהציבור להאמין לסיפור
מספרי תיקים. פרוטוקולים. החלטות. מסמכי טאבו. חוות דעת. תכתובות. מסמכי אפוטרופסות. הליכי כינוס ומכירה. אלפי שעות הושקעו באיסוף, מיון והצלבת החומר.
הטענות המרכזיות באתר מוצגות לצד התיעוד שעליו הן מבוססות, כדי שכל אדם יוכל לקרוא, לבדוק ולשפוט בעצמו.
המדינה לא עשתה זאת עד היום.
אולי הציבור יעשה זאת.
↓
33548-02-15
↓
8/681/2018 → 41796-03-19 → 5344/19
↓
8/560/2021
12030-01-09
26893-11-09
40929-12-09
1187-05-10
↓
58975-09-16
↓
26217-04-19
↓
22057-03-15
↓
80384-01-19
↓
60677-01-17
↓
42308-04-17
↓
16992-07-23
100/12 — יובל וסרקרוג • הפגיעה בקניין הפרטי
פניתי למפקח על רישום מקרקעין כדי לסלק את השכנים מהשטח הפרטי של משפחתי, הרשום בטאבו כהצמדה פרטית מאז 1959. החלטת המפקח יובל וסרקרוג העניקה לשכנים בפועל זכויות שימוש בשטח. התוצאה: מתקן אשפה בשטח הפרטי, פגיעה בכניסה הפרטית והמשך ההטרדות. אחי, אדם עם 100% נכות שחי בבית עשרות שנים, נאלץ לעזוב.
33548-02-15 — הערעור על 100/12
ערערתי לבית המשפט המחוזי בחיפה בפני עדי זרנקין, חנניה שרעבי ורות פוקס. במהלך הדיון הועמדה בפניי האפשרות למשוך את הערעור או להסתכן בהוצאות. משכתי אותו. לאחר מכן נרשם במסגרת סיום ההליך הסדר שלא חתמתי עליו ולא נתתי לו הסכמה מדעת.
8/681/2018 → 41796-03-19 → 5344/19
הגשתי בקשה לביטול פסק הדין 100/12 מחמת תרמית. היא נדחתה. ערערתי בתיק 41796-03-19 בפני השופט מנחם דניאל — הערעור נדחה. לאחר מכן הוגשה בקשת רשות ערעור 5344/19 — וגם היא נדחתה.
8/560/2021 — ניסיון נוסף לבטל את 100/12
הגשתי שוב תביעה לביטול פסק הדין מחמת תרמית, עם מידע נוסף. השופטת עינת מידן בלום קבעה מועד לדיון, אך זמן קצר לפניו מחקה את התביעה על הסף. הדיון לא התקיים והוטלו עליי הוצאות.
28557-12-15 → 60677-01-17 → 42308-04-17
ניסיתי לקבל סעד בגין הנזק שנגרם בעקבות החלטת המפקח. התביעה נגד המפקח נדחתה מטעמי חסינות; הוגש ערעור ולאחר מכן תביעה נגד המדינה. גם מסלול זה הסתיים בלי בירור מלא של האחריות לנזק שנגרם.
עשרות תלונות → 58975-09-16 → 26217-04-19 • משטרת זבולון
במשך שנים הוגשו עשרות תלונות למשטרת זבולון בקשר להסגות הגבול, ההטרדות והאירועים סביב הבית. כאשר לא קיבלנו טיפול אפקטיבי, נאלצתי לפנות לבית המשפט נגד המשטרה בתיק 58975-09-16. לאחר מכן נאלצתי להגיש בעצמי את הקובלנה הפלילית 26217-04-19 ולשאת בהוצאות משפטיות של עשרות אלפי שקלים.
בתקופה הרלוונטית אילן סרדל היה מפקד תחנת זבולון. בהמשך נחשף קשר מקצועי בינו לבין אבי לפ, אחיו של אחד השכנים. האם לקשרים אלה הייתה השפעה כלשהי על הטיפול בתלונות? זו שאלה המחייבת בדיקה.
חמישה הליכים נגד אבי — ניצול שואה קשיש
7242-10-08 • 12030-01-09 • 26893-11-09 • 40929-12-09 • 1187-05-10
אבי היה ניצול שואה קשיש, סבל מ־PTSD ודמנציה וטיפל בבנו עם 100% נכות. הוצגה חוות דעת פסיכיאטרית שלפיה אינו כשיר לעמוד לדין — ובכל זאת ההליכים נגדו נמשכו ובתיק 1187-05-10 הוא הורשע.
6865-07-16 — קרן החסויים
קרן החסויים מונתה כאפוטרופוס על אחי וקיבלה אחריות להגנה עליו ועל רכושו, אך לא הגנה על זכויות הקניין שלו בתיק 100/12. השימוש בשטח הפרטי ובכניסה לבית נמשך ואחי נאלץ לעזוב את הבית שבו חי עשרות שנים. התביעה נגד הקרן נדחתה על הסף, הוטלו הוצאות וגם הערעור נדחה.
22057-03-15 → 80384-01-19 — האפוטרופסות והחנות המשפחתית
ביקשתי לקבל אחריות על אחי ולהגן בעצמי על רכושו. הבקשה נדחתה. נוצר חיוב של כ־150,000 ₪, בעוד הוצאות שהוצאתי על אחי, המשפחה וההליכים המשפטיים לא הוכרו כפי שביקשתי. לאחר מכן הגיע פירוק השיתוף ומכירת החנות המשפחתית — נכס שהיה בידי המשפחה יותר מארבעים שנה ושימש לביטחון כלכלי. התנגדתי למכירה ואף הצעתי לוותר על חלקי כדי למנוע אותה. החנות נמכרה.
7026-02-20 — תביעת לשון הרע בעקבות חשיפת הפרשה
פרסמתי פוסט שתיאר כיצד משפחת לפ התעללה באבי, ניצול שואה קשיש — הסגות גבול חוזרות, הטרדות ועד הצעקה „מתי תמות כבר” — וכיצד החלטתו של יובל וסרקרוג בתיק 100/12 פגעה בזכויות הקניין הפרטי של משפחתי. אבי לפ הגיש נגדי תביעת לשון הרע.
לפ הצהיר שנודע לו על הפוסט רק ב־13.1.2020 לאחר ששני חברים הודיעו לו עליו. בחומר שהצגתי הופיע העתק הפוסט עם תאריך מחשב 12.11.2019, ובפוסט הופיעו גם תגובות של בני משפחת לפ לפני המועד שבו הצהיר שנודע לו עליו.
השופטת אביגיל זכריה לא אפשרה לי להשלים את חקירת התובע, מנעה שאלות מהותיות, הטילה עליי קנסות במהלך החקירה והפסיקה אותה באמצע.
16992-07-23 — גם הערעור נדחה
ערערתי לבית המשפט המחוזי בחיפה על פסק הדין ב־7026-02-20. השופט אריה נאמן דחה את הערעור. אחת מנקודות המוצא הייתה שבית המשפט הראשון כבר מצא את עדות התובע אמינה. ביקשתי לחקור את הראיות שמערערות את קביעת המהימנות — החקירה לא הושלמה; בערעור הסתמכו שוב על אותה קביעת מהימנות.
כל תיק בפני עצמו יכול להיראות כאירוע נפרד. כאשר מניחים את התיקים זה לצד זה לאורך יותר מ־15 שנה — מול המשטרה, המפקח על רישום המקרקעין, בתי המשפט, האפוטרופוס והמדינה — עולה שאלה המחייבת בדיקה:
האם מדובר בשורה של החלטות בלתי תלויות, או ברצף אירועים והתנהלות מערכתית המחייבים חקירה מלאה?
אנחנו מציגים את העובדות. את המסקנה נשאיר לקורא.
כמעט 70 הליכים — ובסוף הצבתי בפני בית המשפט העליון ראי
אחרי יותר מ־15 שנות מאבק וכמעט 70 הליכים, הגעתי פעמיים לבית המשפט העליון.
בג״ץ 23332-05-25 — העתירה הראשונה
הצגתי את רצף האירועים: הקניין הפרטי הרשום בטאבו, תיק 100/12, הפגיעה באבי, הטיפול באחי וברכושו, פעילות קרן החסויים ומכירת נכסי המשפחה.
ביקשתי שלא לבחון כל תיק כאירוע מנותק — אלא לראות את התמונה כולה. העתירה נדחתה.
בג״ץ 45166-12-25 — העתירה השנייה
חזרתי לבית המשפט העליון וריכזתי את הפרשה בשלושה מוקדים: הקניין והחלטת 100/12; אחי, האפוטרופסות ורכושו; והצטברות ההחלטות ומחדלי הפיקוח והאכיפה לאורך השנים.
הצבתי בפני שופטי בית המשפט העליון ראי
הנחתי בפניהם את התיקים, הפרוטוקולים, הרישום בטאבו, חוות הדעת, האפוטרופסות, מכירת הרכוש והתנהלות רשויות המדינה.
בעיניי, הראי שיקף תמונת מצב של פשיטת רגל מוסרית ומערכתית.
לא ביקשתי יחס מיוחד.
ביקשתי תיקון.
ביקשתי שבית המשפט העליון יעצור, יבחן את התמונה כולה ויחיל את החוק על בעלי השררה בדיוק כפי שהוא חל על האזרח.
יותר מ־15 שנה.
שתי עתירות לבג״ץ.
אם גם בית המשפט העליון אינו מוכן להביט בראי ולבחון את התמונה כולה — מי יבדוק את המערכת?
אחרי יותר מ־15 שנה וכמעט 70 הליכים — הגיע הזמן לחקירה, לאחריות ולתיקון
לא עוד תיק נפרד.
לא עוד העברת אחריות מגוף לגוף.
לא עוד מצב שבו כל גורם בוחן פיסה אחת —
ואיש אינו נדרש לתת דין וחשבון על התמונה כולה.
אנחנו דורשים בדיקה עצמאית, מלאה ומתועדת של הפרשה כולה:
1. הקניין ותיק 100/12 — לבדוק את הבסיס החוקי להחלטה שאפשרה לאחרים להשתמש בקניין הפרטי הרשום בטאבו, את סמכות המפקח יובל וסרקרוג ואת ההחלטות שנגזרו ממנה.
2. אבי — לבדוק את הטיפול בניצול שואה קשיש: תלונותיו, מעצרו, ההליכים הפליליים נגדו והמשך ניהול ההליכים לאחר חוות הדעת שקבעה שאינו כשיר לעמוד לדין.
3. אחי ורכושו — לבדוק כיצד הופעלה האפוטרופסות על אדם עם 100% נכות, מה נעשה כדי להגן עליו ועל רכושו, וכיצד ומדוע נמכרה החנות המשפחתית.
4. הליך הכינוס והמכירה — לבדוק את הליך כינוס הנכסים, את המכרז, התמורה, שכר בעלי התפקידים, החלופות למכירה ואת זרימת הכספים.
5. המשטרה, העירייה וגופי הפיקוח — לבדוק כיצד טופלו התלונות, מדוע המתלונן הקשיש הפך לעצור ולנאשם, ומה הייתה משמעות הקשרים המתועדים בין חלק מהמעורבים.
6. הקשרים בין האירועים — לבדוק האם כמעט 70 ההליכים וההחלטות במשך יותר מ־15 שנה היו אירועים בלתי תלויים, או שהתקיימו השפעה, תיאום, ניגודי עניינים או קשרים אחרים בין מי שהפעילו סמכות כלפי המשפחה.
7. אחריות אישית — אם הבדיקה תמצא הפרת חוק, חריגה מסמכות, שיבוש הליכים או פגיעה בלתי חוקית בזכויות — יש לקבוע מי אחראי ולפעול בהתאם לדין.
8. תיקון הנזק — לבחון את השבת הזכויות והרכוש במקום שניתן, ואת מלוא הנזק שנגרם למשפחה כתוצאה ממעשים ומהחלטות שיימצאו בלתי חוקיים.
התיקים קיימים.
הפרוטוקולים קיימים.
ההחלטות קיימות.
מה שחסר הוא גוף עצמאי שיהיה מוכן לפתוח את הכול, לבדוק את הכול — ולקבוע מי אחראי.
מדוע מהלך זה נחוץ בדחיפות?
כהונה ממושכת באותו תפקיד עלולה לייצר מוקדי כוח, קשרים פסולים ואינטרסים אישיים הדוחקים את טובת הכלל.
הגבלת הכהונה מצמצמת את האפשרות לטפח רשתות של נאמנויות אישיות ומקורבים סביב מוקדי הכוח והשלטון.
תחלופה קבועה מביאה מנהיגים ומקבלי החלטות חדשים, רעיונות חדשים ומחויבות לשירות הציבור במקום לשימור הכיסא.
כאשר תקופת הכהונה מוגדרת מראש, קטן התמריץ לרצות בעלי אינטרסים במטרה להיבחר או להתמנות מחדש.
תחלופה אמיתית יכולה לסייע להפוך את השירות הציבורי מחדש לשליחות, ולא לקריירה המבוססת על צבירת כוח ושליטה.
שלטון הפקידים נגד האזרח הקטן: בין פרשת הפצ"רית לשקיפות משפחת קביאטקובסקי
בעוד שפרשות ציבוריות בהשתתפות דרגים בכירים – כמו מקרה הפצ"רית – זוכות מיד לחזית הגנה מוחלטת, לסיקור תקשורתי נרחב, ולמאבק עיקש של חברי כנסת 14 וארגוני זכויות אדם, האזרח הפשוט במדינת ישראל נותר שקוף לחלוטין מול המערכת 8.
מקרה המבחן 11 של משפחת קביאטקובסקי 10 1, המתועד 12 באתר זה, חושף את הצד האפל 9 והמושתק של מערכת המשפט והאפוטרופסות 3:
כמה עוד משפחות נמקות וסובלות מהתעללות ממסדית שקטה?
משפחת קביאטקובסקי אינה לבד. האתר הזה הוקם כדי לשבור את קשר השתיקה, להציג ראיות חותכות ומסמכים מקוריים , ולשמש קול לאלפי משפחות אחרות שנפלו קורבן לנפוטיזם, חוסר שקיפות ועריצות פקידותית.
המציאות מאחורי הקלעים: המאבק שלי נגד המערכת הרקובה
הדרישה שלי לכהונה אחת בלבד אינה תיאורטית. היא נולדה מתוך דם, יזע ומאבק עיקש מול מערכות שלטוניות שלטעמי איבדו את מנגנוני הבקרה והאיזון שלהן. חוויתי על בשרי כיצד כוח שנצבר במשך שנים, ללא תחלופה מספקת וללא פיקוח אפקטיבי, עלול להפוך למערכת שמגינה על עצמה במקום על האזרח.
כהונה הנמשכת עשרות שנים עלולה ליצור ניתוק מהציבור, חסינות מעשית מביקורת וריכוז כוח רב מדי בידי אותם בעלי תפקידים.
ראשי ערים ופקידים המחזיקים בתפקידיהם שנים רבות עלולים ליצור מערכות של קשרים, תלות ומקורבים, שבהן קשה יותר לאזרח להתמודד מול הרשות.
בתיקים שתיעדתי עלו, לטענתי, התעלמות מעובדות, סגירת תלונות והגנה על בעלי תפקידים במקום חקירה מלאה של הטענות.
אספתי מסמכים, החלטות, פרוטוקולים וראיות במשך שנים. באתר הזה אני מציג את התיעוד ומאפשר לציבור לבחון בעצמו את העובדות, השמות והמסמכים — ולהחליט.
מה האתר מבקש להראות?
האתר מציג יסודות: הסיפור האנושי, רצף האירועים, התיקים, המסמכים והקריאה הציבורית לפיקוח. את הפרטים, המסמכים והראיות נוסיף בהדרגה.
מערכת ללא פיקוח מספק
כאשר שופטים ובעלי תפקידים נהנים מכוח רחב, הציבור צריך לדעת מי מפקח, כיצד, ומה קורה כאשר הפיקוח נכשל.
חבר מביא חבר
האתר מעלה חשש לדפוסים של קשרים, ניגודי עניינים והיעדר אחריותיות — מצבים שבהם אזרח רגיל מרגיש חסר ישע.
הגנה על החלשים
המקרה מדגיש את מצבם של קשישים, ניצולי שואה, נכים וחסויים כאשר המערכות שאמורות להגן עליהם אינן מתפקדות.
ראיות ומסמכים
לא סיסמאות בלבד. האתר נבנה סביב תיקים, החלטות, מסמכים, עתירות ותיעוד שנצבר לאורך שנים.
מקרה המבחן: משפחת קביאטקובסקי
אני חוזר לישראל, ממגורים בחו״ל — ומגלה:
- שאיבדתי את אבי, ניצול שואה בן 90, לקרן החסויים
- שאבי בילה לילות בכלא — וקיבל רישום פלילי
- שאבי, הסובל מדמנציה, הופיע בגפו ב-5 תיקי בית משפט
- שהוריי, ניצולי שואה, עברו התעללות פומבית לאורך שנים — ואיש לא בא לעזרתם
- שאיבדתי את אחי יחידי לקרן החסויים
- שאני ואחי איבדנו את הבית בו התגוררה המשפחה 60 שנה
- שקרן חסויים מוכרת את נכסי המשפחה במכירה פומבית — כדי לקבל עמלה
הסיפור מעלה שאלה ציבורית אחת: האם אזרח רגיל יכול לקבל הגנה אמיתית כאשר מערכת שלמה פועלת מולו?
קראו את מקרה המבחןהאבסורד הציבורי
- קשיש ניצול שואה ערירי, בן 90, נדרש להתמודד לבדו עם רדיפות והתעללות בפומבי.
- בן משפחה בעל נכות קשה מועבר למסגרת אפוטרופסות — בעוד אחיו, שאר בשרו, מטפל בו.
- נכסי המשפחה עוברים לשליטת קרן חסויים ונמכרים בהפסד במכירה פומבית.
- עשרות הליכים לא מצליחים להביא לבירור מלא ופשוט.
- האזרח מוצא את עצמו מול מערכת יקרה, סבוכה וחסרת בלמים.
הסיפור במספרים
האתר נבנה בשלבים
המטרה עכשיו היא להעמיד יסודות ברורים: דף בית, מקרה מבחן, ציר זמן, מרכז ראיות, דף בג״ץ, דף רפורמה, ודף שבו הציבור יוכל לשתף תיקים.
מסרים, ניווט, עמודים מרכזיים.
העלאת PDF, סיכומים וקישורים.
מאגר ציבורי של מקרים דומים.
זהו תשדיר שירות לציבור.
המטרה היא לאפשר לציבור לבחון, לשאול, להשוות, לשתף ולדרוש פיקוח אמיתי על בעלי כוח.
⚖️ קול קורא לעורכי דין
סיוע בבחינת הליכים מול: הקרן לטיפול בחסויים · עיריית קריית ביאליק · משפחות לפ, מוטולה, זויץ והוס · שופטים · מדינת ישראל
ShalomJustice מזמין עורכות ועורכי דין המעוניינים לסייע Pro Bono לעיין באופן עצמאי בחומר ובמסמכים המתפרסמים באתר.
עורך הדין שיבחן את החומר יקבע באופן עצמאי ועל פי שיקול דעתו המקצועי האם קיימת עילת תביעה או עילה להליך משפטי אחר, נגד מי נכון לפעול, ומהו ההליך המתאים.
ShalomJustice אינו מכתיב מסקנה משפטית. המסמכים והראיות באתר מוצגים לעיונו ולבדיקתו העצמאית של עורך הדין.
25% מהסכום שייפסק וייגבה בפועל, בכפוף להסכם שכר טרחה נפרד, להסכמת הצדדים ולהוראות הדין.